<h1>ספר אהל מועד שער התפילה דרך ראשון</h1>
<h2>דף ד:</h2>
המתפלל צריך שיפסיע לאחר שגמר תפי' ג' פסיעות לאחוריו בכריעה א' כמו שנתבאר, ואחר הג' פסיעות צריך ליתן שלום לשמאלו שהוא ימין של הקב"ה ואחר נותן שלום לימנו ואומר כן שלום בשמאלי ושלום בשמאלי ושלום עלינו ועל כל ישראל ודרך בקשה הוא שבא לנו שלום מאת השי"ת, אין מוסיפין על שלשה פסיעות אלו מפני שנראה כיוהרא. ונהגו לעקור תחילה רגל של שמאל ואחר של ימין, ובעל המפתח כתב שיעקור של ימין תחילה וכן לע"ד מדאמרינן גבי מזוזה ביתך דרך ביאתך וכשעקר איניש כרעיה דימיניה עקר ברישא. ושיעור ג' פסיעות לכל הפחות שיתן גודל בצד עקב בכל פסיעה ופסיעה. ומחכמי צרפת כתבו שלא נקראת פסיעה אלא כשמגיע שתי רגליו. וכיון שפסע ג' פסיעות לאחריו ואומר שלום בשמאלי וכו' מתעכב עד שפותח ש"ץ ואם אינו בציבור מתעכב כדי הלוך ד"א, ובשם ר' מרדכי גאון אמרו מקום שכלו פסיעות שם צריך ליתן שלום במקום שהתפלל, ואם חזר למקומו הראשון ונתן שם שלום דומה לתלמיד הנפטר מרבו והלך לו ולא הלך ועמד בקרוב ממנו אח"כ דומה לכלב ששב על קיאו, ש"ץ כשמסיים שים שלום אינו פוסע אחר שהתפלל תפילת לחש אלא בסוף כל תפילתו לאחר הקדיש, וי"א שפוסע בתפילתו הראשונה ואינו צריך בשניה. וכשם שפוסע לאחר הראשונה ולא בשניה כך אינו פותח בשניה ה' שפתי וכו' ואינו משלים יהיו לרצון וכו', ואחר שפסע בראשונה אינו צרי' להמתין אלא יכול לחזור למקומו מיד כשירצה להוציא הרבים.
<h2>דף כז:</h2>
תפילת ערבית אע"ג שהיא רשות קבלוה הכל כחובה אבל הקלו בה לענין ש"ץ שאינו יורד לפני התיבה בערבית אלא בתפילת ערבית של ע"ש ואומר ברכת מעין ז' והוא מגן אבות עד זכר למעשה בראשית, יו"ט שחל להיות בשבת לא יזכור ש"ץ של יו"ט בברכת מגן אבות אין תפילה זו באה ביו"ט אלא בשבת. ועוד יתבאר זה בנתיב שמיני של דרך ד'.
<h2>דף כט.</h2>
המתפלל בדרך ומתירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים יכול להתפלל תפילת הביננו שהיא ברכה א' שיש בה מעין כל הברכות האמצעיות. ודוקא בימות החמה שאין שאלה בברכת השנים אבל לא בימות הגשמים. וא"ת ונכלול ונימא ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר י"ל דכיון דאית באמצע הברכה אתי למיטעי כדמתרץ רב ביבי בגמ'. ואומר רה"ג ז"ל שאפי' במ"ש ובמוצאי יו"ט שצריך להבדיל אין מתפלל הביננו, ורי"ג אומר שמתפללין אותה כמר זוטרא דאמר שכולל ואומר הביננו ה' והמבדיל בין קודש לחול, המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה וזו היא נוסח שלה, צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יה"ר מי"א שתתן לכל או"א די פרנסתו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה בא"י שומע תפילה. וזה נוסח ברכת הביננו הביננו ה' אלקינו לדעת את דרכיך ומול לבבנו ליראתך וסלח לנו ותגאלינו וממכאוב רחקינו ודשננו בנאות ארציך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים תשפוט ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובהצמחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה נדבר ואתה תשמע כי אתה עונה בכל עת צרה ופודה ומציל מכל צוקה בא"י ש"ת, מה בין תפילה קצרה להביננו הביננו מתפלל אותה מעומד עם ג' ראשונות וג' אחרונות וכשיגיע לביתו אין צריך לחזור ולהתפלל ותפילה קצרה מתפלל אפילו הולך וא"צ להתפלל ג' ראשונות וג' אחרונות אבל כשיגיע לביתו צריך לחזור ולהתפלל, כתב הגאון רי"א שאין מתפללין הביננו אלא בשעת הדחק, והר"מ אומר שה"ה אם היה טרוד או שקצרה (רצונו) [לשונו] יכול להתפלל הביננו. ועוד אדבר בדין הביננו בסוף נתיב י"ב מדרך ג'.
<h2>דף לג.</h2>
מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים שואלין הגשמים בברכת השנים ומתחילין להזכיר בתפילת מוסף מיום שמיני של חג ואינו פוסק להזכיר עד תפי' שחרית של יו"ט א' של פסח ובמוסף אומרים מוריד הטל. המזכיר גשם שלא בעונתה חוזר כך דעת ראב"ד וכן פסקו האחרונים, ויש שפסקו כדברי הירושלמי שאומר שאם הזכיר טל בימות הגשמים אע"פ שלא הזכיר גשם אינו חוזר, פסק הגאון והר"מ ומרבותי' הצרפתים וכן ראוי להורות, בס' לתקופות תשרי שואלין הגשמים בברכת השנה ומזכיר והולך ע"ס הזמן שמזכיר גשם ומיום התקופה מתחילין למנות ויום ס' כלאחר ס', בד"א שמתחיל לשאול בס' לתקופה בגולה אבל בארץ ישראל שואלין בט"ו יום אחר החג.
בכל תפילה מן התפילות מזכירין מעין המאורע מזכירין גבורות גשמים בת"ה, ושואלין גשמים בברכת השנים בזמנים ידועים אשר ביארנו, ובלילי שבתות אומ' בברכה רביעית אתה קדשת ואומ' ויכולו, בשחר אומ' בברכה רביעית ישמח משה ובמוסף אומ' תכנת ובמנחה אומ' אתה אחד. ולמה תקנו ד' תפילות חלוקות בשבת משא"כ ביו"ט הטעם כדי לרמוז לד' שבתות שהם שבת בראשית ושל מרה ושל סיני [ו]שבת של עה"ב שיהי' כולו שבת ומנוחה, במ"ש כולל הבדלה בחונן הדעת וביו"ט שחל להיות ב"א בשבת כשמגיע לותתן אומרים ותודיענו ואחר אומ' ותתן לנו וכו', וכך המנהג אעפ"י שהר"ג או' שבא"י חותמין אותה ברכה רביעית בפ"ע ואחריה אומרים אתה בחרתנו, בר"ח כשמגיע ותחזינה אומרים יעלה ויבא ובמוסף אומרים ראשי חודשים בברכה ד', חל בשבת אינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא וכן השיב רה"ג בתשו', ואומרים טעם לזה שלא מצינו הזכרה אחר הזכרה, במוסף לא יתפלל תכנת אלא מתפלל אתה יצרת ומזכיר של שבת ואומ' את מוספי יום השבת ויום ר"ח, וחותם שבת ור"ח להם קבעת בא"י מקדש השבת וישראל ור"ח, שבת שחל בחש"מ מזכיר בעבודה מעין מאורע היום ומוסף מתפלל אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואומרים את [מוספי וכו'] וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. בחנוכה ופורים אומרים על הנסים בהודאה כשמגיע לעל כולם. שבת או ר"ח שחל בחנוכה מזכיר בתפילת מוסף על הנסים כמו שמזכיר בשאר תפילות אע"פ שאין מוסף בחנוכה, וכן ביוה"כ שחל להיות בשבת שמזכיר בנעילה של שבת אע"פ שאין נעילה בשאר שבתות, ונתנו טעם יום הוא שנתחייב בד' תפילות אבל אם חנוכה או ר"ח בשבת אין מזכירין בברכת ההפטרה אלא שבת שהרי אין נביא בחנוכה ולא בר"ח, וכן פשט המנהג אעפ"י שמן הגאונים חולקין בזה. והכל מודים שאין מזכירין אפי' ביו"ט שחל להיות בשבת מעין המאורע בברכת מגן אבות והטעם נתבאר בנתיב י"א, בפסח בברכה רביעית אתה בחרתנו ואומרים את יום חג המצות הזה זמן חירותינו וחותם מקדש ישראל והזמנים וכן חותם בכל המועדים, ובר"ה חותם מקדש ישראל ויום הזכרון, וביוה"כ חותם מקדש ישראל ויוה"כ, חל בשבת מזכיר שבת באמצע ובחתימה ומתפללין ביוה"כ תפילת נעילה, בחג יום השבועות אומרים את יום חג השבועות הזה זמן מ"ת, בסוכות אומרים את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו. בט"ב כשיגיע לבנין עולם אומרים נחם ה' אלקינו וחותם מנחם ציון ובונה ירושלם. בתענית אומר ענינו בברכת שמע קולינו וחותם בא"י ש"ת. ואומר רש"י דעכשיו שהדורות חלושים אינו מתפלל בערבית ולא בשחרית של יום התענית ענינו ונהגו כדבריו בתפילת ערבית אך לא בתפילת שחרית, וש"ץ אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא וחותם בא"י העונה בעת צרה.
<h2>דף לג:</h2>
האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינות דמשמע שסובר ששני רשויות יש א' טוב וא' רע, האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו לפי שמטיל קנאה במעשה בראשית שאומ' על אלו חס ועל אלו לא חס. וכת' הרא"ה בשם אחיו החכם ר' פנחס הלוי שטעם קן צפור לקיים השגחת השי"ת מינית ולא פרטית בשאר מינים חוץ ממין האדם שבו פרטית כדכתיב עיניו על כל דרכי איש והרבה מצות הן להודיע דעתו אמתית בענין שבח בחי' העולם, האומר על טוב יזכר שמך משתקין משום דמשמע על טוב ולא על רע, האומר מודים מודים משתקין אותו. ירוש' הדא דתימא ברבים אבל ביחיד תחנונים הוא לו.
לא יקלס אדם בתפילה יותר מדאי שהרי א"א להגיע לענין אמתת שבחיו של הקב"ה, וכתב הרא"ה ודוקא בשבחים שבשי"ת אדיר ונורא וגבור ואמיץ ושאר דברים שהם שבחיו אבל לספר נפלאות השם וניסיו כל המוסיף הרי זה משובח וזה כל ספר תהילים ותושבחות הצדיקים. וכתב רה"ג שחוץ מן התפיל' הרשות ביד כל אדם לקלס כל מה שירצה.
<h2>דף לד.</h2>
מתפלל בצבור לא יאריך בתפילה יותר מדאי כתבו בתוס' שאם טעה ולא הזכיר זכרינו ומי כמוך ובכן, בג' ראשונות חוזר לראש כאלו טעה בגוף הברכות וכן וכתוב לחיים ובספר חיים שבאחרונות.
אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחי' וסוף, בהודאה תחי' וסוף וכן בסוף התפילה, וצריך לכרוע אחר יהיו לרצון והתחנונים, ובכריעה זו עושה ג' פסיעות לאחוריו [כשגמר ל]התפלל כשכורע כורע בברוך וזוקף בשם שנא' ה' זוקף כפופים. וצריך הכורע שיכרע עד שיראה איסר כנגד לבו כלומר שיכוף ראשו ושדרתו כל כך שאם עומד בקרקע לפניו איסר מכוון כנגד לבו שיוכל לראותו. ירוש' אל ישחה יותר מדאי כורע בראשו מעט והיה ניכר שהוא חפץ לכרוע יותר אלא שמצטער אם יכרע יותר דיו.
